<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יוסף סתם אמורא שבכל התלמוד הוא רב יוסף בר חייא, רבו המובהק דאביי</h1>
<h2>דף לג.</h2>
גרסינן בפ"א דקידושין [ל"ג ע"א] תנא קימה שיש בה הידור הוי אומר זו ארבע אמות. אמר אביי לא אמרן אלא ברבו שאינו מובהק אבל ברבו המובהק מלא עיניו. אביי כי הוה חזייה לאוניה דחמרא דרב יוסף הוה קאי. וגרסינן נמי בסדר יומא הלכה יצא ובא לו דרך כניסתו [נ"ג ע"א], דגרסינן וכן תלמיד הנפטר מרבו אל יחזיר פניו ויצא אלא יצדד פניו ויצא. כי הא דרבי אלעזר כי הוה מיפטר מיניה דרבי יוחנן וכו', עד רבא כי הוה מיפטר מיניה דרב יוסף הוה אזיל לאחוריה עד דהוה מינקפן כרעיה ומתוסן אסקופתיה דרב יוסף דמא. אמרו ליה לרב יוסף הכי והכי עביד אמר להו יהא רעוה דתרום רישך אכולא כרכא וכן הוה. כתוב בסדר רב שרירא גאון דאיתקיים ברבא ברכתא דרב יוסף. ובכמה מקומות בירושלמי מצינו רב הונא בשם רב יוסף. וכתבתי בסדר הונא בר זבדי מי היה אותו רב הונא. ואפילו הכי אם לא ההוכחה שכתבתי הייתי אומר שהוא רב הונא סתם, כיון שרב יהודה רבו הוצרך לו לרב יוסף ללמדו מעשה בראשית [חגיגה י"ג ע"א] שמא גם דברים אחרים (קבלו) [קיבל] ממנו. ואע"ג דבכמה דוכתי [עירובין ז' ע"א, ע"ז ז' ע"א] [אמרינן] יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא. ורבי ירמיה היה רגיל לומר על בני בבל "בבלאי טיפשאי נינהו" כשהיו אומרים לפניו דברי רב יוסף ולא סבירא [ליה כותיה] משום דאשכח בה פירכא, אפילו הכי היה רגיל לומר "גברא רבא כרב יוסף לימא כי האי מילתא". כדאיתא בזבחים פרק בית שמאי הלכה כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח [מ"ד ע"א]. וכדאיתא נמי בפרק טבול יום הלכה דאנינות [זבחים ק' ע"ב], דאמר גברא [רבא] כרב יוסף לימא הכי.
